חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

החלטה בתיק ע"מ 1926/13

: | גרסת הדפסה
ע"מ
בית הדין הצבאי לערעורים
1926-13
26.8.2013
בפני :
הנשיא: אל"ם נתנאל בנישו

- נגד -
:
התביעה הצבאית
עו"ד סרן רועי בן ארי
:
חדר אבראהים מחמוד עיסא
עו"ד אחמד ספייה
החלטה

המשיב עומד לדין בעקבות אירוע, במסגרתו נכנס, על פי הטענה, לישוב אפרת למרות שאין לו היתר לכך,  שם נכנס לרכבו של תושב הישוב, תלש את הקודן, התניע את הרכב באמצעות המפתח שהיה בו ונסע כמה מאות מטרים עד שנטש את הרכב.

הראיה המרכזית לכל המתואר הינה דגימת DNA שהופקה מהקודן הנ"ל ותואמת לDNA של המשיב.

 על רקע זה, קבע ביהמ"ש קמא, שהתבקש להורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים, כי קיימות ראיות לכאורה. עם זאת, פסק ביהמ"ש כי יש מקום להסתפק בחלופת מעצר בדמות הפקדה כספית וערבות צד ג'. זאת פסק בשים לב לאופי המעשה ולחג אל פיטר ועל אף עברו הפלילי המכביד של המשיב.

קביעה זו של ביהמ"ש לא הניחה את דעתה של התביעה הצבאית, אשר עוררה על שחררו של המשיב. לטעמה של התביעה, אופי המעשה, העובדה כי על מנת לבצע את העבירה המרכזית המשיב נכנס ליישוב ישראלי ללא היתר ובעיקר עברו הפלילי של המשיב, מקימים עילת מסוכנות וחשש להמלטות ברמה המחייבת את מעצרו עד תום ההליכים.

מנגד, הסנגור טוען כי לא הושלמה עבירת גניבה, מאחר שהרכב הוזז ממקום למקום מספר מטרים בלבד. אשר על כן, לשיטתו מדובר בסך הכול בניסיון לגניבה, עבירה שאינה מצדיקה מעצר. עוד מציין הסנגור כי אין ראיות נוספות, מלבד בדיקת הDNA. לבסוף, טוען הסנגור כי העבר אינו כה משמעותי, עד כי יש בו להקים חשש להמלטות.

במישור הראייתי, מתבקשת המסקנה כי קיימות ראיות לכאורה. DNA ייחודי למשיב נמצא על חלק פנימי של הרכב, הקשור במישרין לגנבתו.

 על פני הדברים יש במעשה המתואר עבירה מושלמת של גניבה, שכן נראה כי הרכב לא הושאר במקום בשל חרטת המשיב, אלא בשל מניעה טכנית לנסוע בו. מכל מקום, כתב האישום מייחס למשיב עבירה של שימוש ברכב ללא רשות, אשר ללא ספק מתקיימת בענייננו.

אשר על כן, באים אנו להחלטה בשאלת קיומן של עילות מעצר.

איני סבור כי המקרה הנוכחי מעורר עילת מעצר מובהקת של מסוכנות. מדובר באירוע חד פעמי, שאינו מלמד על שיטת ביצוע מתוחכמת או על דפוס רצידיוויסטי, ואף לא על חשש מובהק לביצוע עבירות נוספות.

אף עברו של המשיב אינו כה מכביד עד כי ניתן להוכיח באמצעותו מסוכנות הטמונה בשחרור המשיב או חשש משמעותי להמלטות. העבירות בוצעו בהפרשי זמן ניכרים, כאשר האחרונה שבהן הינה מלפני כחמש שנים.

בנסיבות אלה, מגיע אני למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת ביהמ"ש קמא, שראה להסתפק בחלופת מעצר.

לנוכח האמור, נדחה ערר התביעה. המשיב יוכל להשתחרר בתנאים שנקבעו על ידי ביהמ"ש קמא.  

ניתנה היום, 26 באוגוסט 2013, כ' באלול התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.


נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>